מאחר ואוהד ס"א הגיב על הפוסט שפרסמתי (בשל תגובתו) במילים "לא כל מלפפון נהיה סלט" וגרם לי לחשוב, "לפלזף" כפי שכינה זאת יוסי אבטיח.

ואז, מאחר וגם רימשוט שאל בתגובתו "ממתי מלל של תגובה הופך לפוסט?" וקיבל את תגובתו של K_700 שטענה כי "עונת המלפפונים… כל מלפפון נהיה בעל טור", הרי חשתי חובה לעצמי לפרסם טור שיעסוק בענייני מלפפונים… ו…סלטים.

כל סוּ-שף (ומאמן) מתחיל יודע שהחלק החשוב ביותר בסלט הוא לבחור את המרכיבים. נכון, לעתים אתה משתמש במה שנותר לך במקרר מהעונה שעברה, אבל אפילו אז אתה בוחן כל מרכיב ומרכיב ומוודא שהוא לא רקוב. אתה אולי מוכן לקבל ירק או פרי שהוא אולי כבר לא בהכרח בשיא תפקודו, אבל אתה חייב שבתור מינימום: לא יהרוס את הסלט. אם אתה חש שהוא יהרוס את הסלט, אז או שאתה שם אותו בצד כדי להשתמש בו רק במידה ולא תהיה שום ברירה אחרת, או שאתה פשוט נפטר ממנו, זורק אותו לפח או מוכר אותו למי שמוכן לקנות מלפפון יד שלישית – לא מרופא.

אתה בוחן את היותר כבדים והמוצקים, את הדלעות, למשל, בוחן אם יש להם מלא-חורים; אתה בודק את המתוקים – כוכבי הסלט – את התותים למשל, ובוחן אם הם לא מתוקים מדי, אם הם לא מתנשאים מדי ומלאים מדי בעצמם,  וכך הם הורסים כל חלקה טובה בסלט.

אתה שם עין על החמוצים יותר, על אלו שמטרתם לנטרל את הטעמים האחרים,  ובמיוחד אתה מקדיש תשומת לב לרכיבי הרוטב, לאלו שמקשרים יחד את כל הסלט כמו העגבניות.

ותמיד נשארים לך המלפפונים שבחבורה. תראו, למלפפונים אין הרבה מדי ייחוד, הטעם שלהם חיוור ואפור יחסית, אך עדיין, יתרונם הוא שהם עושים את עבודתם נאמנה וממלאים את הקיבה, ובמיוחד שהם משתלבים בקלות עם כל האחרים.

ואולם, לא יודע אם יצא לכם לטעום מלפפון רקוב. האמינו לי, יותר גרוע מבננה דבשית, הרבה יותר גרוע מאפרסק רקוב, והטעם שלו- איכס בחזקת שמונה-עשרה. הטעם של מלפפון רקוב אחד בודד, דעו לכם, מצליח בקלות להרוס סלט שלם.

אז אתה בוחן את המרכיבים שנותרו במקרר מהעונה  שעברה ומחליט מה עוד צריך, ואז- יוצא לקניות.

יש כאלו שקונים מראייה, באינטרנט. הם נכנסים לאתר הפירות והירקות ובוחנים את המרכיבים הנמצאים בו. הם בודקים את התכונות של הפירות והירקות, בוחנים את המחיר ולעתים מזמינים פרי או ירק חדשים. נכון, בתחילה הם מזמינים למבחנים, לראות שהטעם הוא אכן מה שחשבו מראש, ואם הטעם והצבע ושאר התכונות מתאימים לסלט – הם מחליטים לקנות.

אחרים מכתתים את רגליהם בכל השווקים, עושים סקאוטינג בין הדוכנים, בוחנים בכל דוכן את הפרי שהם מבקשים ולבסוף רוכשים לעתים מאחת מקבוצות הדוכנים את הפרי הרצוי.

העשירים יותר מבין השפים מוציאים מכרז. הם יושבים רגל על רגל במשרדם, וסוכנים של כל הפירות והירקות באים אליהם ומציגים את מרכולתם. הם לוקחים כמובן בחשבון שאם הם רוכשים פרי או ירק בתיווך הסוכן,  המחיר יכלול גם את העמלה של הסוכן.

האמת, יש סלטים מכל מני סוגים. יש סלטים מתוקים, כאלו שמטרתם בראש ובראשונה לענג את הטועמים. יש סלטים שמטרתם היא קודם כל שהשף לא יפסיד עליהם כסף. בסלטים שכאלו, אגב, יקשה עליך למצוא פירות או ירקות נדירים ויקרים שטעמם משובח, כמהין למשל, שלרוב יגיעו מחוץ לארץ. יש סלטים שבהם השף מבקש להפגין את יכולותיו, הוא יבחר רק במוצרים האיכותיים והיקרים ביותר, חלקם תוצרת חוץ, והוא יקווה וידרוש שוב ושוב שכל טועם יחשוב תמיד שזו המנה המנצחת.

ולפעמים, לפעמים יש לך כוכב, פרי או ירק שטעמו מופלא ושאתה יכול לבנות את כל הסלט שלך סביבו. ישנם שפים בפריז הטוענים ששווה להוציא על כוכב שכזה אפילו 222 מיליון אירו, ושהוא שווה כל גרוש מהם. מה שכן, כשיש לך רכיב שכזה, סביר שאתה לא תשתמש ברכיבים פשוטים לסלט אלא תוסיף לרכוש עוד ועוד מרכיבים איכותיים במטרה שיהיה לך סלט מנצח.

אבל לעולם אל תשכח, שכדי שהכוכב שלך, הקרמבולה, יוכל לנצוץ ולהתבלט, בכל סלט אתה תמיד צריך לצדו את המלפפונים המשובחים שיעשו את העבודה השחורה ויאפשרו לכוכב לנצוץ, את המלפפונים שכן יהפכו לסלט…

בתיאבון.